"כבר השלמתי עם זה שאסתכל על הסוכות של השכנים מהחלון. ואז דפקו בדלת."
ערב חג הסוכות, ובשכונות ברחבי הארץ נשמעות דפיקות פטישים. אלה לא בני המשפחה שבונים את הסוכה, אלא מתנדבי עמותת חסדי נעמי, שהגיעו במיוחד כדי להקים סוכה לקשיש או לניצול שואה שלא יכול לעשות זאת בעצמו.
המיזם, שפועל כבר למעלה מעשור, הפך למסורת של ממש. מדי שנה מתגייסים מאות מתנדבים למשימה, מתוך הבנה פשוטה: מה שלאדם צעיר לוקח כמה שעות, עבור קשיש בודד או אדם עם מגבלת ניידות עלול להיות מכשול שאין לו פתרון.
"חשבתי שהשנה לא אשב בסוכה"
"כבר כמה שנים שאני לא מצליח לבנות סוכה לבד", מספר יעקב בן ה97 משכונת קרית מנחם בירושלים. "פעם הייתי מקים אותה בעצמי, עם הילדים, כל שנה באותה פינה במרפסת. אבל הילדים גדלו ועברו לגור רחוק, והידיים כבר לא מה שהיו. השנה, כשהתקרב החג, כבר השלמתי עם זה שאסתכל על הסוכות של השכנים מהחלון.
ואז דפקו בדלת. שני בחורים צעירים, עם קרשים, סכך וחיוך גדול. 'אנחנו מחסדי נעמי', אמרו, 'באנו לבנות לך סוכה'. לא האמנתי. תוך שעה וחצי הסוכה עמדה, עם שרשראות ונוי, בדיוק כמו פעם. כשישבתי בה בפעם הראשונה, בכיתי. לא בגלל הסוכה, אלא כי הרגשתי שמישהו זוכר אותי."
"שווה הכול"
אהרון, מתנדב העמותה, מתאר את החוויה מהצד השני של הסוכה: "זו שמחת חג אחרת לגמרי כשאתה יודע שעוד יהודי יקר זכה לשבת בסוכה בזכותך. ההתרגשות והתודה שאנו רואים בעיניהם של הקשישים שווה הכול."
יותר מסוכה
עבור רבים מהקשישים, ובהם ניצולי שואה, הסוכה היא הרבה יותר מקירות וסכך. היא הזדמנות לקיים את המצווה כמו פעם, לארח את הנכדים, ולהרגיש שהם לא לבד בחג.
בחסדי נעמי מזמינים את הציבור להצטרף למעגל המתנדבים ולהיות חלק מהשמחה.
חג שמח!
מלאו את הטופס מטה, ספרו לנו אם תרצו להצטרף למערך המתנדבים שלנו ולבנות סוכה, או אם אתם מכירים אדם הזקוק לעזרה.
