מנהג הסעות שהפך לאיש חסד
הרב יוסף כהן, מייסד ויושב ראש עמותת "חסדי נעמי", נמנה עם אנשי החסד הבולטים והמוכרים בישראל. מפעל הסיוע האדיר שהקים בעשר אצבעותיו משרת כיום עשרות אלפי משפחות, יתומים, אלמנות וניצולי שואה ברחבי הארץ.
ילדות של מחסור
הרב יוסף כהן גדל בשכונת מצוקה ובמעברה בבאר יעקב, וחווה על בשרו מחסור קשה כילד (העיד בעבר כי מעולם לא חגגו לו בר מצווה או יצא לטיולים). חוויות אלו עיצבו את רגישותו הגבוהה למצוקתם של ילדים נזקקים.
"נעמי" – הנצחה של אמא
השם "חסדי נעמי" נבחר לזכר אמו, נעמי ז"ל, כדרך להנציח את פועלה ולהמשיך את נתינתה לדורות הבאים.
מנהג הסעות שראה ילדים רעבים
המפעל נולד ב-1984, כשהרב כהן עבד כנהג הסעות ופגש יום־יום ילדים שהגיעו ללימודים רעבים, עם ילקוטים בלויים ונעליים קרועות. הוא החל לאסוף סלי מזון ולחלק אותם מדלת לדלת יחד עם בנותיו ובנו יוזמה אישית ומקומית בבני ברק, שצמחה בהדרגה לאחד מארגוני החסד הגדולים בישראל.
מיוזמה אישית לתנועה ארצית
כיום מפעילה העמותה כ-40 נקודות חלוקה ברחבי הארץ, נעזרת באלפי מתנדבים – ובהם שיתופי פעולה נרחבים ומסייעת באופן קבוע ליותר מ-25,000 משפחות.
קמפיין הפרסום שהוביל, "אמא, הבטחת לנו עוף לשבת!", הפך למטבע לשון בישראל והביא את סוגיית עוני הילדים וביטחון התזונתי אל מרכז השיח הציבורי כיום הינו אחד הקמפיינים המשפיעים ביותר שראה עולם החסד בישראל.
מעבר לסל המזון
לצד חלוקת המזון השוטפת, יזם הרב כהן פרויקטים ייחודיים המרחיבים את משמעות החסד: אולמות השמחה "ארמונות חן", המאפשרת למשפחות מעוטות יכולת וליתומים לחגוג אירועים בכבוד ובמחיר סמלי; פרויקט "כריך לכל ילד"; חלוקת ציוד חורף לקשישים; ותמיכה מסיבית בניצולי שואה.
הכרה והוקרה
על פועלו רב השנים ותרומתו יוצאת הדופן לחברה הישראלית, זכו הרב כהן והעמותה בשורה ארוכה של אותות ופרסים:
אות הנשיא להתנדבות (2008)
פרס ירושלים לחסד
מגן שר הבריאות
אות ה-40 לירושלים
ממשיך למרות הכל
בשנים האחרונות מתמודד הרב כהן עם בעיות בריאות מורכבות, ובהן טיפולי דיאליזה אינטנסיביים ומאבק רפואי קשה. חרף זאת, הוא ממשיך ככל יכולתו להוביל, להתוות דרך ולדחוף קדימה את מיזמי החסד של העמותה.
המשך הדרך
הרב כהן נשוי לשרה, שהייתה שותפה מלאה מהרגע הראשון להקמת מפעל החסד. בנו, משה כהן, משמש כמנכ"ל העמותה וממשיך את דרכו הניהולית והציבורית מדור לדור, ממש כפי שהחלה הדרך: אב שראה ילד עם נעליים קרועות, ולא יכול היה שלא לעשות משהו