שואה, מלחמות וחיים של הישרדות בלתי נגמרת לאורך הדורות
חייבים להמשיך סיפורה של ניצולת שואה שחוותה הכול
אביה יצא לגרמניה ללמוד רוקחות הוא היה צעיר מלא תקווה עם חלום פשוט לבנות עתיד טוב יותר אבל אז פרצה המלחמה והגרמנים תפסו אותו
במשך שנה וחצי נאלץ לחפור קברי אחים בורות עצומים בגודל של בית שאליהם הגיעו משאיות עמוסות בגופות יום אחר יום מראות שאדם לא אמור לראות
יום אחד החליט לברוח.
הוא לקח את האופניים של הקצין הגרמני ונמלט על נפשו הקצין ניסה להרוג אותו אך לא הצליח כנגד כל הסיכויים הוא ניצל דרך צרפת הצליח לשוב לטוניס אל אשתו ואל התינוקת שנולדה בזמן שנעדר
אותה תינוקת היא
בעלה נולד בירושלים להורים שעלו מחלב שבסוריה ברגל עם חמור אחד וכל עולמם עליו
בדרך שדדו מהם הכול את המזוודה את החמור ואת מעט הכבוד שנשאר להם הם הגיעו לארץ חסרי כל
הוא גדל בדירה שהייתה למעשה בור חדר קטן בגודל של שלושה על שניים משפחה שלמה ישנה על מזרונים על הרצפה הצבא היה הפעם הראשונה שבה אכל ארוחה מסודרת באמת
כשהם נישאו המציאות לא הייתה פשוטה יותר
הוא שירת במילואים כמעט בלי הפסקה 140 יום בשנה שנה אחר שנה חמש מלחמות חצי חיים מחוץ לבית
היא גידלה את הילדים לבד
והיא גידלה את הילדים לבד
ניהלה בית לבד התמודדה לבד נשאה הכול לבד
ולא ידעה בכלל שמותר להתלונן
היום היא כבר הולכת עם הליכון
אבל גם עכשיו היא לא עוצרת
היא מבקרת משפחות שכולות משפחות של פצועים יושבת לצד אנשים ברגעי השבר הכי קשים שלהם
נכד אחד שלה נפצע פעמיים ובגיל 23 כבר סייר בעולם כדי לגייס כספים עבור נשים שנפצעו במלחמה
נכד אחר לאחר שתי מלחמות מתמודד עד היום עם השלכות קשות של המלחמה כשבבית ממתינים לו שישה ילדים
אין דבר שלא משאיר צלקות
אין דבר שלא משאיר צלקות היא אומרת בפשטות
אבל חייבים להמשיך
לעזור אחד לשני לדבר לפגוש להיות שם הארץ שלנו חייבת להיות חזקה
היא מגיעה לאוניברסיטאות מדברת בפני סטודנטים נפגשת עם צעירים יושבת ליד אנשים באבלם ובפחדם
כי היא יודעת מהניסיון העמוק ביותר שהבדידות הורגת לא פחות ממלחמה
ולפעמים כל מה שאדם צריך כדי להמשיך זה שמישהו פשוט יישב לידו
